
גיליון 5שבת פרשת נצבים-וילך התשפ״ו
והוא לא יזכור
נִכְנְסוּ כְּדַרְכָּם. הוּא רִאשׁוֹן, וּמִיָּד הִתְיַשֵּׁב וּפָרַשׁ שְׁתֵּי יָדַיִם עַל מִשְׁעֲנוֹת הַכִּסֵּא, כְּאָדָם הַיּוֹשֵׁב בַּסָּלוֹן שֶׁל קְרוֹב מִשְׁפָּחָה. וְהִיא אַחֲרָיו, וְיָשְׁבָה בַּקָּצֶה, וְלֹא הֵסִירָה אֶת הַמְּעִיל.
וַאֲנִי מַבִּיט בַּמְּעִיל הַזֶּה וּמְחַשֵּׁב בְּלִבִּי חֶשְׁבּוֹן שֶׁאֵינִי מוֹסֵר לוֹ קוֹל. שֶׁהַחֶדֶר חַם, וְאֵין אָדָם יוֹשֵׁב בִּמְעִיל אֶלָּא מֵאַחַת מִשְּׁתֵּים: אוֹ שֶׁאֵין הוּא מִתְכַּוֵּן לְהִשָּׁאֵר, אוֹ שֶׁהוּא לוֹקֵחַ עִמּוֹ אֶת הַקִּירוֹת שֶׁלּוֹ לְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, שֶׁאֵין הוּא סוֹמֵךְ עַל קִירוֹת שֶׁל אֲחֵרִים.
שָׁאַלְתִּי מֶה הָיָה הַשָּׁבוּעַ.
אָמַר: הָיָה טוֹב. חוּץ מִיּוֹם שְׁלִישִׁי.
אָמְרָה: הָיָה בְּסֵדֶר.
וּשְׁתֵּי הַתְּשׁוּבוֹת נֶאֶמְרוּ עַל אוֹתוֹ שָׁבוּעַ עַצְמוֹ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ דָּבָר יָפֶה מִזֶּה לִפְתִיחַת פְּגִישָׁה.
שָׁאַלְתִּי מֶה הָיָה בְּיוֹם שְׁלִישִׁי.
אָמַר: הִתְעַצְבַּנְתִּי עַל עִנְיָן שֶׁל הַבַּיִת. הֵרַמְתִּי קוֹל, נָכוֹן, אֲבָל לֹא עָלֶיהָ. סְתָם בָּאֲוִיר. אֶצְלֵנוּ בַּבַּיִת תָּמִיד הָיָה ווֹלְיוּם. שָׁרִים, צוֹחֲקִים, מִתְוַכְּחִים, הַכֹּל בְּאוֹתוֹ ווֹלְיוּם.
אָמַרְתִּי: שָׂרִים.
וְכָאן נִפְתְּחוּ פָּנָיו כְּדֶרֶךְ אָדָם שֶׁנִּפְתְּחוּ לוֹ. אָמַר: אַבָּא הָיָה שָׂם אֶת קוֹבִּי פֶּרֶץ, בַּלְבְּלִי אוֹתוֹ, בְּווֹלְיוּם, וְכֻלָּם הָיוּ נִכְנָסִים לַמִּטְבָּח. אֶצְלֵנוּ לֹא הָיָה חֶשְׁבּוֹן. אוֹהֲבִים וְלֹא סוֹפְרִים.
וּכְשֶׁאָמַר וְלֹא סוֹפְרִים, רָאִיתִי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן לְזֶה בֶּאֱמֶת, וְשֶׁהוּא מִתְגָּאֶה בָּזֶה, וּבְצֶדֶק הוּא מִתְגָּאֶה. יֵשׁ בָּתִּים שֶׁכָּל טוּבָם עוֹמֵד עַל כָּךְ שֶׁאֵין בָּהֶם מֹאזְנַיִם. הַצְּעָקָה וְהַנְּשִׁיקָה יוֹצְאוֹת שָׁם מֵאוֹתָהּ גָּרוֹן וּבְאוֹתוֹ כּוֹחַ, וְכֵיוָן שֶׁאֵין סוֹפְרִים, אַף אַחַת מֵהֶן אֵינָהּ נִזְקֶפֶת לַחוֹבָה. וּמִי שֶׁגָּדַל בְּבַיִת כָּזֶה בָּטוּחַ כָּל יָמָיו שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ יוֹדֵעַ לִקְרֹא אֶת הַכְּתָב הַזֶּה.
אָמַרְתִּי: וְכוֹעֲסִים וְלֹא סוֹפְרִים.
אָמַר: גַּם. אֲבָל אַחֲרֵי חֲצִי שָׁעָה זֶה נִגְמָר, וְאוֹכְלִים.
שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ: וְאֶצְלֵךְ.
אָמְרָה: אֶצְלִי הָיָה שֶׁקֶט.
וְלֹא הוֹסַפְתִּי, שֶׁיֵּשׁ שֶׁקֶט שֶׁאֵין שׁוֹאֲלִים עָלָיו בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. אֶלָּא שֶׁשָּׁאַלְתִּי דָּבָר אַחֵר, וּמִן הַצַּד: כְּשֶׁהוּא מֵרִים קוֹל בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, אֵיפֹה אַתְּ.
אָמְרָה: אֲנִי בַּסָּלוֹן.
אָמַרְתִּי: וְאֵיפֹה אַתְּ בֶּאֱמֶת.
וְיָשְׁבָה. וְאַחַר כָּךְ הוֹצִיאָה אֶת יָדָהּ מִכִּיס הַמְּעִיל, וְאָמְרָה: יֵשׁ לִי מַטְבֵּעַ.
וְהוּא הִפְנָה אֵלֶיהָ אֶת רֹאשׁוֹ כְּמִי שֶׁנִּשְׁמַע בַּחֶדֶר קוֹל שְׁלִישִׁי.
אָמְרָה: מִקַּטְנוּת. תָּמִיד דָּאַגְתִּי שֶׁיִּהְיֶה לִי מַטְבֵּעַ בְּהֶשֵּׂג יָד. שֶׁאִם אִמָּא מַתְחִילָה, יִהְיֶה לִי מָה לִלְחֹץ.
אָמַרְתִּי: לִלְחֹץ.
אָמְרָה: חָזָק. שֶׁיִּכְאַב לִי בְּכַף הַיָּד.
וְשָׁתַקְתִּי, שֶׁזֶּה מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהַשּׁוֹאֵל בָּהֶם מְקַלְקֵל.
וְהִיא הִמְשִׁיכָה מֵעַצְמָהּ, כְּדֶרֶךְ אָדָם שֶׁהֶחֱזִיק דְּבַר שָׁנִים וְהִנֵּה הֻתַּר לוֹ. אִמָּא הָיְתָה חוֹלָה, אָמְרָה, וְלֹא יָדְעוּ אָז לִקְרֹא לָזֶה בַּשֵּׁם, וּכְשֶׁזֶּה הָיָה מַגִּיעַ — הָיָה מַגִּיעַ. וְהָיִיתִי מַחְזִיקָה אֶת הַמַּטְבֵּעַ, וּבִזְמַן שֶׁחוֹטֶפֶת הָיִיתִי לוֹחֶצֶת אוֹתוֹ עַד שֶׁנִּכְנָס לִי בַּבָּשָׂר.
וְכָאן הִנַּחְתִּי אֶת עֵטִי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הִבְחִינוּ.
שֶׁכֵּן יָשַׁבְתִּי וּמְחַשֵּׁב: יַלְדָּה קְטַנָּה, שֶׁאֵין לָהּ בָּעוֹלָם לֹא כּוֹחַ וְלֹא דֶּלֶת וְלֹא מִי שֶׁיָּבוֹא, וְאֵין בְּיָדָהּ לְהַפְסִיק אֶת הַבָּא עָלֶיהָ — וְהִיא אֵינָהּ סוֹגֶרֶת עֵינַיִם וְאֵינָהּ יוֹצֵאת מִגּוּפָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁיּוֹצְאִים מִשָּׁם. אֶלָּא הִיא עוֹשָׂה מַעֲשֶׂה. הִיא מְכִינָה לְעַצְמָהּ מֵרֹאשׁ, בִּשְׁעַת שָׁלוֹם, בַּבֹּקֶר, כְּלִי קָטָן, וּמְנִיחָה אוֹתוֹ בַּכִּיס, וּמַמְתִּינָה. וּכְשֶׁמַּגִּיעָה הַשָּׁעָה הִיא אוֹחֶזֶת בּוֹ. וְאִישׁ בָּעוֹלָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁבְּתוֹךְ אוֹתָהּ שָׁעָה מִתְקַיֵּם שָׁם, בְּכַף יָד סְגוּרָה, מוֹסָד קָטָן וּמְסַדֵּר שֶׁל אֱמוּנָה: הַכְּאֵב הַזֶּה שֶׁלִּי, וַאֲנִי בָּחַרְתִּי בּוֹ, וְהוּא אוֹמֵר לִי שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם דָּבָר אַחֵר. שֶׁאֵין הַכְּאֵב מְרַפֵּא כְּלוּם וְאֵינוֹ בָּא לְרַפֵּא. הוּא בָּא לוֹמַר לָהּ שֶׁיֵּשׁ עוֹד קוֹל בַּחֶדֶר מִלְּבַד הַקּוֹל הַהוּא.
וְרַבִּים בָּאִים אֱלֵי וּמְסַפְּרִים כֵּיצַד בָּרְחוּ. וְזוֹ לֹא בָּרְחָה — אִרְגְּנָה. וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן לוֹמְדִים יְלָדִים דָּבָר כָּזֶה, וְדָמַנִי שֶׁאֵין לוֹמְדִים אוֹתוֹ כְּלָל, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ נְשָׁמוֹת שֶׁנּוֹלָדוֹת מֵהַנְדָּסוֹת.
אָמַרְתִּי לָהּ: וְאַתְּ מַחְזִיקָה אוֹתוֹ עַד הַיּוֹם.
וְהֶרְאֲתָה לִי אוֹתוֹ. מַטְבֵּעַ קָטָן וּשְׂחוֹק, שֶׁאֵין קוֹנִים בּוֹ כְּלוּם, וְאִי אֶפְשָׁר עוֹד לִקְרֹא מָה חָקוּק בּוֹ. וְחָשַׁבְתִּי: הֲרֵי כָּל שְׁחִיקָתוֹ בָּאָה לוֹ מֵרַב שִׁמּוּשׁ, וְנִמְצָא שֶׁדַּוְקָא מָה שֶׁהֶחֱזִיק אוֹתָהּ הַרְבֵּה הוּא שֶׁאִבֵּד אֶת כְּתָבוֹ. וְכָךְ הֵם רֹב הַדְּבָרִים שֶׁהִצִּילוּ אוֹתָנוּ.
אָמַרְתִּי לוֹ: אַתָּה יוֹדֵעַ מָה קוֹרֶה אֶצְלָהּ כְּשֶׁאַתָּה מֵרִים קוֹל.
אָמַר: הִיא נִסְגֶּרֶת. אֲנִי יוֹדֵעַ. אֲנִי אוֹמֵר לָהּ מִילְיוֹן פַּעַם שֶׁזֶּה לֹא עָלֶיךָ.
אָמַרְתִּי: וּמָה הִיא שׁוֹמַעַת.
אָמַר: שֶׁזֶּה לֹא עָלֶיהָ.
אָמַרְתִּי: הִיא שׁוֹמַעַת קוֹל גָּבוֹהַּ בַּחֶדֶר. וְאֶת הַבֵּאוּר שֶׁאַתָּה נוֹתֵן אַחַר כָּךְ — הִיא מְקַבֶּלֶת בָּרֹאשׁ. הָרֹאשׁ שֶׁלָּהּ מַסְכִּים אִתָּךְ לְגַמְרֵי. אֶלָּא שֶׁהַיָּד שֶׁלָּהּ כְּבָר יָצְאָה לְדַרְכָּהּ קֹדֶם שֶׁדִּבַּרְתָּ.
וּפָנָה אֵלֶיהָ וְאָמַר: אֲבָל אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ.
וְאָמְרָה: אֲנִי יוֹדַעַת.
וְאָמַרְתִּי לָהּ: תַּרְאִי לִי מָה עוֹשָׂה הַיָּד שֶׁלָּךְ כְּשֶׁהוּא מֵרִים קוֹל.
וְהִבִּיטָה בְּיָדָהּ כְּמִי שֶׁמַּבִּיט בַּזֵּר, וּפָתְחָה אוֹתָהּ, וְנִשְׁאֲרוּ בָּהּ אוֹתָם שְׁנֵי קַוִּים אֲדֻמִּים שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם.
וְכָאן הָיָה הָרֶגַע. וְאֵינִי מַחֲשִׁיב הַרְבֵּה מִן הָרְגָעִים שֶׁאֲנִי מַחֲשִׁיב, וְאֶת זֶה אֲנִי מַחֲשִׁיב.
שֶׁכֵּן רָאִיתִי אוֹתוֹ רוֹאֶה אֶת הַיָּד. וְקֹדֶם לָכֵן יֶדַע בְּשִׂכְלוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ עָבָר, וּלְכָל אָדָם יֵשׁ עָבָר, וְאֵין יְדִיעָה זוֹ שָׁוָה כְּלוּם. וְעַכְשָׁו רָאָה עוֹר וּבָשָׂר וּשְׁנֵי קַוִּים אֲדֻמִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ שָׁם, בַּחֶדֶר הַזֶּה, בִּזְמַן אֱמֶת, וְלֹא לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה. וְכָל אוֹתָם הַיָּמִים הָיָה סָבוּר שֶׁהוּא צוֹעֵק לָאֲוִיר, וְכָאן נִתְגַּלָּה לוֹ לְאָן נוֹפֵל הָאֲוִיר.
וּמַחֲשָׁבָה עָלְתָה בִּי שֶׁלֹּא אֶמְסֹר לוֹ לְעוֹלָם: שֶׁאָדָם שֶׁכָּל בֵּית יַלְדוּתוֹ הָיָה ווֹלְיוּם, אֵין לוֹ בָּעוֹלָם דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְהַרְאוֹת שֶׁהוּא חַי. הַצְּעָקָה אֶצְלוֹ הִיא סִימָן שֶׁהוּא נִמְצָא בַּבַּיִת. אִלּוּ אָמַרְתִּי לוֹ חֲדַל מִלִּצְעֹק, הָיִיתִי נוֹטֵל מִמֶּנּוּ אֶת הַשָּׂפָה הַיְּחִידָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לוֹמַר בָּהּ הִנֵּה אֲנִי, וְאֶת הַשָּׂפָה הַהִיא נָטַל אָבִיו מֵאָבִיו, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן הִיא בָּאָה תְּחִלָּה. וְאֵינִי נוֹטֵל שָׂפוֹת מִבְּנֵי אָדָם. אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהוֹסִיף לָהֶן מִלָּה אַחַת.
וּלְפִיכָךְ אָמַרְתִּי לוֹ כָּךְ, וְאָמַרְתִּי לוֹ לְאַט:
אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֶׁתַּפְסִיק לְצַעֵק. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא תַּפְסִיק, וְאוּלַי אַף אֵין צָרִיךְ. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה כּוֹעֵס עָלֶיהָ — תִּסְתַּכֵּל עַל הַיָּד שֶׁלָּהּ. תִּמְצָא אוֹתָהּ. וְאִם הִיא סְגוּרָה, וְאַתָּה תֵּדַע שֶׁהִיא סְגוּרָה כִּי הַמַּטְבֵּעַ שָׁם — בַּקֵּשׁ מִמֶּנָּה דָּבָר אֶחָד: שֶׁתַּחֲזִיקוּ בּוֹ שְׁנֵיכֶם יַחַד.
וְשָׁתַק.
אָמַרְתִּי: תַּנִּיחַ אֶת הַיָּד שֶׁלְּךָ עַל הַיָּד שֶׁלָּהּ, סְבִיב הַמַּטְבֵּעַ, וְתַמְשִׁיךְ לוֹמַר אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ לוֹמַר. אַל תְּרַכֵּךְ אֶת הַקּוֹל. אַל תְּבַקֵּשׁ סְלִיחָה בָּאֶמְצַע. רַק שֶׁיִּהְיוּ שָׁם שְׁתֵּי יָדַיִם עַל אוֹתוֹ דָּבָר קָטָן.
וְשָׁאַל: וּמָה זֶה נוֹתֵן.
וְאָמַרְתִּי: כָּל יָמֶיהָ הִיא מַחְזִיקָה אוֹתוֹ לְבַדָּהּ. וְכָל יָמֶיהָ, בְּכָל פַּעַם שָׁקוּל עוֹלֶה בַּחֶדֶר, הִיא חוֹזֶרֶת אֶל אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אִישׁ מִלְּבַדָּהּ. וְאִם תַּנִּיחַ שָׁם אֶת יָדְךָ, יִקְרֶה דָּבָר שֶׁלֹּא קָרָה לָהּ מֵעוֹלָם — הַכַּעַס יִשָּׁאֵר בַּחֶדֶר, וְהִיא לֹא תִּשָּׁאֵר לְבַד אִתּוֹ. וְזֶה, וְלֹא הַפִּיּוּס שֶׁאַחַר כָּךְ, זֶה מָה שֶׁנִּקְרָא אֶצְלֵנוּ אִינְטִימִיּוּת: לֹא שֶׁהַשָּׁנִים מַסְכִּימִים, אֶלָּא שֶׁשְּׁנֵיהֶם אוֹחֲזִים בְּאוֹתוֹ כְּאֵב מֵאוֹתוֹ צַד.
וּפָנְתָה אֵלָיו וְהוֹצִיאָה אֶת הַמַּטְבֵּעַ וְנָתְנָה לוֹ אוֹתוֹ בְּיָדוֹ לְרֶגַע. וְלֹא אָמְרָה כְּלוּם.
וְהוּא הָפַךְ אוֹתוֹ וְהִבִּיט בּוֹ כְּמִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לִרְאוֹת מָה כָּתוּב עָלָיו, וְלֹא הָיָה כָּתוּב כְּלוּם, וְאָמַר: זֶה קָטָן.
וְאָמְרָה: זֶה מָה שֶׁהָיָה לִי.
וְאֵינִי מְסַיֵּם כָּאן, שֶׁאֵין הַפְּגִישָׁה הַזֹּאת מְסַיֶּמֶת דָּבָר.
שֶׁכֵּן יָבוֹא יוֹם שְׁלִישִׁי, וְהוּא לֹא יִזָּכֵר. כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה, וְאֵינִי בָּא אֵלָיו בְּטַעֲנָה — אָדָם שֶׁכָּל יַלְדוּתוֹ עָבְרָה עָלָיו בְּווֹלְיוּם, אֵין הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת עַצְמוֹ מַתְחִיל. הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת עַצְמוֹ רַק כְּשֶׁכְּבָר גָּמַר.
וּכְשֶׁיָּצָא, אָמַר לִי בַּדֶּלֶת שֶׁהוּא רוֹשֵׁם לְעַצְמוֹ הַכֹּל בַּטֵּלֵפוֹן וְשֶׁהוּא לֹא שׁוֹכֵחַ כְּלוּם. וַאֲנִי, שֶׁרָאִיתִי אָדָם זֶה מְחַפֵּשׂ אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁלּוֹ וְהֵן עַל רֹאשׁוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ יָפֶה מְאוֹד. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין לְהָשִׁיב עֲלֵיהֶם, שֶׁכֵּן אַרְבַּעַת אֲלָפִים סִפְרוּת שֶׁל פַּאי יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁזּוֹכְרִים, וְיָד אַחַת שֶׁל אִשָּׁה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת מוּלָם שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה — לֹא כָּל כָּךְ.
וְאַף עַל פִּי כֵן.
מָה שֶׁהָיָה הַיּוֹם בַּחֶדֶר הַזֶּה — הִיא לֹא תִּשְׁכַּח. וְזֶה כָּל מָה שֶׁנַּעֲשָׂה כָּאן הַיּוֹם, וְדֵי בּוֹ.
שֶׁכֵּן רָאֲתָה אִשָּׁה זוֹ, פַּעַם רִאשׁוֹנָה בְּחַיֶּיהָ, יָד אַחֶרֶת מִנְחַת עַל הַיָּד שֶׁלָּהּ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ אִישׁ. וַאֲפִלּוּ לֹא יַחֲזֹר הַדָּבָר עוֹד חֳדָשִׁים; אֲפִלּוּ יַעֲבֹר יוֹם שְׁלִישִׁי וְעוֹד יוֹם שְׁלִישִׁי וְהוּא יִצְעַק וְלֹא יִמְצָא אֶת יָדָהּ — אֵין זֶה מְבַטֵּל אֶת מָה שֶׁנִּצְרָב.
שֶׁהַיַּלְדָּה הַהִיא יָדְעָה שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם דָּבָר כָּזֶה אַהֲבָה, אַךְ לֹא רָאֲתָה אוֹתוֹ מִיָּמֶיהָ. וְהַיּוֹם הִיא רָאֲתָה. וְזֶה נַעֲשֶׂה רְאָיָה, וּרְאָיָה אֵין מוֹחֲקִים מִמֶּנָּה.
וְהַמַּטְבֵּעַ כְּבָר אֵינֶנּוּ שֶׁלָּהּ בִּלְבַד.
חיים גלבוע
מטפל זוגי ופרטני
חיים גלבוע · זוגיות בין השורות
zug.org.il
haimgilboa.com