זוגיות בין השורות

עוֹמֶדֶת עֲדַיִן אֶצְלִי אוֹתָהּ תְּנוּעָה קְטַנָּה שֶׁעָשְׂתָה בַּתְּחִלָּה: יָשְׁבָה, וּמִיָּד הֵזִיזָה אֶת הַכִּסֵּא טֶפַח אֶחָד הַצִּדָּה, אֶל מִחוּץ לְאוֹר הַמְּנוֹרָה. אִשָּׁה שֶׁבָּאָה לְדַבֵּר, וּבְטֶרֶם פָּתְחָה פִּיהָ כְּבָר בִּקְּשָׁה לָהּ מָקוֹם שֶׁאֵין רוֹאִים בּוֹ כָּרָאוּי. רָשַׁמְתִּי לִי אֶת הַטֶּפַח הַזֶּה וְלֹא אָמַרְתִּי עָלָיו כְּלוּם.

וְזֶה עִנְיָנָהּ:

מִנְּעוּרֶיהָ הִיא אוֹהֶבֶת רִגּוּשִׁים, וְכָל יָמֶיהָ נִדְבְּקָה לְטִפּוּסִים הַמְּפֻקְפָּקִים, וְאֵינָהּ יוֹדַעַת לִבְחֹר אֶת אַהֲבָתָהּ. כָּךְ אָמְרָה בְּעַצְמָהּ, וְלֹא סִיְּגָה, וְלֹא בִּקְּשָׁה שֶׁאֲנַחֵם אוֹתָהּ עַל כָּךְ. וְיֵשׁ בָּזֶה מִן הַיֹּשֶׁר שֶׁאֵין מָצוּי הַרְבֵּה: מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר עַל עַצְמוֹ "אֵינִי יוֹדַעַת לִבְחֹר" — כְּבָר עָמַד פַּעַם אַחַת בַּחוּץ וְהִבִּיט בְּעַצְמוֹ מִן הַצַּד.

וּמַהוּ אוֹתוֹ רִגּוּשׁ שֶׁהִיא רוֹדֶפֶת אַחֲרָיו? לָמַדְתִּי מִדְּבָרֶיהָ שֶׁאֵין הוּא שִׂמְחָה כְּלָל, וְאַף אֵין הוּא אַהֲבָה. הוּא כְּמִין אוּלָם גָּדוֹל שֶׁכֻּלּוֹ אוֹרוֹת, וּמְנַגְּנִים בּוֹ תָּמִיד, וְאֵין יוֹדְעִים מִי הִזְמִין אֶת הַתִּזְמֹרֶת וּמִי מְשַׁלֵּם לָהּ. וְכָל הַנִּכְנָס לְשָׁם — לִבּוֹ מַכָּה בּוֹ בְּחָזְקָה, וְדָמוֹ רָץ, וְחַיָּיו נַעֲשִׂים חֲשׁוּבִים עָלָיו פִּתְאוֹם. וּבְאֵין רִגּוּשׁ נַעֲשָׂה הָעוֹלָם חֶדֶר קָטָן שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא שֻׁלְחָן וְכִסֵּא וְאִשָּׁה הַיּוֹשֶׁבֶת עָלָיו בִּשְׁעַת בֵּין הָעַרְבִיִּים.

וּלְפִיכָךְ הִיא נִדְבֶּקֶת דַּוְקָא בִּמְפֻקְפָּקִים. שֶׁאֵין הָאוּלָם הַהוּא נִפְתַּח אֶלָּא לְמִי שֶׁאֵין יוֹדְעִים מָה יַעֲשֶׂה מָחָר. הַוַּדָּאוּת מְכַבָּה אֶת הָאוֹרוֹת.

וְעַכְשָׁו נִשְּׂאָה. חָדְשַׁיִם לָהּ בְּנִשּׂוּאֶיהָ, וְכָל הַהִתְלַהֲבוּת יָרְדָה.

וְאֶת זֹאת אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְדַיֵּק, שֶׁכֵּן זֶהוּ כָּל תִּיקָהּ: אֵין חָסֵר כְּלוּם. אֵין הוּא רַע לָהּ, וְאֵין הוּא מַכֶּה, וְאֵין הוּא בּוֹגֵד, וְאֵין לָהּ עַל מָה לְהִתְלוֹנֵן וְלֹא בְּמָה לִפְתֹּחַ אֶת הַדִּבּוּר. וְזֶה קָשֶׁה מִן הַחִסָּרוֹן, כֵּיוָן שֶׁהַחִסָּרוֹן יֵשׁ לוֹ שֵׁם, וְאִלּוּ הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁאֶצְלָהּ — כָּל הַשּׁוֹאֵל אוֹתָהּ מָה חָסֵר לְךָ, אֵין לָהּ מָה לְהָשִׁיב לוֹ, וְכֵיוָן שֶׁאֵין לָהּ מָה לְהָשִׁיב, הִיא סְבוּרָה שֶׁהִיא מְקֻלְקֶלֶת.

וְאַף הוּא, מִצִּדּוֹ, אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה אֶלָּא אֶת תְּשׁוּקָתָם. אֶת זוֹ הוּא מְבַקֵּשׁ בְּכָל יוֹם, וּכְנֶגְדָּהּ הוּא מַבְטִיחַ הַבְטָחוֹת: מִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה וְטוֹבָה, בַּיִת מָלֵא, שָׁנִים רַבּוֹת. הַבְטָחוֹת יָפוֹת הֵן וְאֵינִי מְזַלְזֵל בָּהֶן. אֶלָּא שֶׁהַבְטָחָה, כָּל זְמַן שֶׁאֵינָהּ נַעֲשֵׂית, אֵין מִמֶּנָּה מָזוֹן — הִיא כְּשֶׁלֶט הַתָּלוּי עַל חֲנוּת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִפְתְּחָה, שֶׁכָּל הָעֹבֵר קוֹרֵא בּוֹ וְאִישׁ אֵינוֹ קוֹנֶה בּוֹ לֶחֶם. וְכָךְ יוֹשְׁבִים שְׁנַיִם בְּבַיִת אֶחָד, זֶה מְבַקֵּשׁ בַּהוֹוֶה וְזוֹ נִמְצֵאת בַּשֶּׁלֶט.

וִילָדִים אֵין לָהֶם. וְעַל כָּךְ הִיא אָמְרָה מִשְׁפָּט אֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם וְיֵשׁ בּוֹ הַכֹּל: "טוֹב שֶׁאֵין."

וְזוֹ הִתְלַבְּטוּתָהּ, כְּפִי שֶׁהִנִּיחָה אוֹתָהּ לְפָנַי, וּשְׁתֵּי הַדְּרָכִים עֲרוּכוֹת אֶצְלָהּ כִּשְׁנֵי נֵרוֹת:

הָאַחַת — לְהִשָּׁאֵר. וְלַעֲשׂוֹת סוֹף סוֹף שִׁפּוּץ בְּנַפְשָׁהּ. לְהַתְחִיל לְהִגָּמֵל מֵאוּלַם הַתְּשׁוּקָה וְהַפַנְטַזְיוֹת, כִּגְמוּל עֲלֵי אִמּוֹ, שֶׁכָּל הַגְּמִילָה מָרָה בִּתְחִלָּתָהּ וְהַבּוֹכֶה בָּהּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁלְּמָחָר יֹאכַל לֶחֶם.

וְהַשְּׁנִיָּה — לְהִתְגָּרֵשׁ, וְאֶת אוֹתוֹ שִׁפּוּץ עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת עִם אַחֵר. עִם מִי שֶׁמִּתְעַנְיֵן לֹא רַק בָּעֲבוֹדָה וְלֹא רַק בְּמִשְׁפַּחְתִּיּוֹת, אֶלָּא בֶּאֱמֶת בֶּאֱמֶת רַק בָּהּ. כָּךְ אָמְרָה, וְכָפְלָה אֶת הַמִּלָּה, וּכְשֶׁאָדָם כּוֹפֵל מִלָּה — שָׁם הוּא גָּר.

אֶלָּא שֶׁאוֹתוֹ אַחֵר עֲדַיִן לֹא הֶרְאָה אֶת יְכוֹלוֹת הָרוֹמַנְטִיקָה שֶׁלּוֹ.

וְכָאן יָשַׁבְתִּי וְלֹא אָמַרְתִּי דָּבָר, שֶׁאֵין זֶה מִן הַדִּין לְהַשְׁמִיעַ קוֹל בְּשָׁעָה כָּזֹאת.

וְהַמַּלְכֹּדֶת פְּרוּשָׂה מִשְּׁנֵי צְדָדֶיהָ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְהַכְרִיעַ בָּהּ, וְאֵינִי מִתְיַמֵּר. שֶׁכֵּן הַנִּשְׁאֶרֶת — יֵשׁ שֶׁהִיא נִשְׁאֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁהֵבִינָה, וְיֵשׁ שֶׁהִיא נִשְׁאֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁנִּתְיָאֲשָׁה, וְאֵין הֶפְרֵשׁ נִכָּר בֵּינֵיהֶן אֶלָּא לְאַחַר שֶׁבַע שָׁנִים. וְהַיּוֹצֵאת — יֵשׁ שֶׁהִיא יוֹצֵאת מִפְּנֵי שֶׁהִצִּילָה אֶת חַיֶּיהָ, וְיֵשׁ שֶׁהִיא יוֹצֵאת מִפְּנֵי שֶׁהָאוּלָם נִפְתַּח לָהּ שׁוּב בְּמָקוֹם אַחֵר וְקָרְאוּ לְזֶה בְּשֵׁם אַחֵר. שְׁנֵי הַכִּוּוּנִים גּוֹבִים מְחִיר; אֲנִי רַק בּוֹחֵר אֶת הַמַּטְבֵּעַ, וְאַף בָּזֶה אֵינִי בּוֹחֵר בִּשְׁבִילָהּ.

וְהַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לוֹמַר בּוֹ בְּוַדָּאוּת הוּא זֶה: הַשִּׁפּוּץ אֵינוֹ נַעֲשָׂה בְּשׁוּם בַּיִת שֶׁהִיא אֵינָהּ גָּרָה בּוֹ בִּשְׁעַת הַשִּׁפּוּץ. אֵין אָדָם מְשַׁפֵּץ מֵרָחוֹק. יוֹרְדִים הַמַּיִם, וְעוֹלֶה הָאָבָק, וְאֵין מַיִם חַמִּים שְׁבוּעַיִם, וִישֵׁנִים בֵּין הַקִּירוֹת הַמְּגֻלִּים, וְאִישׁ אֵינוֹ מוֹחֵא כַּפַּיִם לָאִשָּׁה שֶׁנִּשְׁאֲרָה לִישֹׁן בְּבַיִת מְפֹרָק. וְזֶה הָפְכוּ הַגָּמוּר שֶׁל אוּלַם הָאוֹרוֹת: שָׁם הַכֹּל נוֹתְנִים לָהּ, וְכָאן הִיא נוֹתֶנֶת לְעַצְמָהּ, וְאֵין תִּזְמֹרֶת.

מֶה עָשִׂיתִי בַּפְּגִישָׁה: מְעַט. שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ מָתַי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הִבְחִינָה שֶׁיֵּשׁ קוֹל שֶׁאוֹמֵר לָהּ מָה יָפֶה וּמָה נָכוֹן וְהוּא אֵינוֹ קוֹלָהּ שֶׁלָּהּ. הֵשִׁיבָה מִיָּד, בְּלִי לְחַשֵּׁב, כְּדֶרֶךְ אָדָם שֶׁהַתְּשׁוּבָה מוּכָנָה אֶצְלוֹ שָׁנִים וְהוּא מַמְתִּין שֶׁיִּשְׁאֲלוּ.

וְאָז אָמְרָה אֶת הַדָּבָר שֶׁבִּגְלָלוֹ אֲנִי יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב עַכְשָׁו וְאֵינִי הוֹלֵךְ לִישֹׁן.

אָמְרָה: אִלּוּ הָיָה בְּיָדִי, הָיִיתִי עוֹלָה בְּכָל עֲרוּצֵי הֲיוּטְיוּבּ וּבְכָל הַפְּלַטְפוֹרְמוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, וּמְדַבֶּרֶת אֶל כֻּלָּן בְּבַת אַחַת, אֶל כָּל הַיְּלָדוֹת בְּנוֹת הַתֵּשַׁע.

וּכְשֶׁאָמְרָה בְּנוֹת תֵּשַׁע, לֹא אָמְרָה זֹאת כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹקְבִים בַּגִּיל. אָמְרָה זֹאת כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹקְבִים בַּמָּקוֹם. יֵשׁ בּוֹ בָּעוֹלָם מָקוֹם כָּזֶה, וְאֵין הוּא נִמְשָׁךְ אֶלָּא שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם, וְאֵין הָעוֹבְרִים בּוֹ יוֹדְעִים שֶׁהֵם עוֹבְרִים בּוֹ: אוֹתָן שָׁנִים שֶׁאֵינָן יְלָדוֹת וְאֵינָן גְּדוֹלוֹת, וְהִיא עוֹמֶדֶת עַל גְּדַת הַנָּהָר וְרוֹאָה אֶת הַמַּיִם הַזּוֹרְמִים וְאֶת הַשָּׁנָה הַבָּאָה שֶׁמֵּעֵבֶר, וַעֲדַיִן לֹא נִכְנְסָה, וְרַגְלָהּ הָאַחַת כְּבָר בַּמַּיִם. וְכָל אוֹתָהּ שָׁנָה הִיא מִסְתַּכֶּלֶת.

וּמָה הֵן מְבַקְּשׁוֹת שָׁם, בִּשְׁעַת עֲמִידָה זוֹ? רָשַׁמְתִּי כְּפִי שֶׁהִיא אָמְרָה, וְאֵינִי מוֹסִיף עָלֶיהָ: מְחַפְּשׂוֹת מראָה. וְכָל הַבָּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בְּאוֹתוֹ הַגִּיל עוֹמְדוֹת וּמְחַפְּשׂוֹת מַרְאָה, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאוֹהֲבוֹת אֶת עַצְמָן. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן יוֹדְעוֹת עֲדַיִן מָה הֵן, וְאֵין לָהֶן בְּמָה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵיהֶן אֶלָּא בִּפְנֵי אֲחֵרִים.

וּמִן הָעוֹלָם — רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כַּמָּה מַרְאוֹת הוּא מַצִּיעַ לָהֶן. מֵאִיר לָהֶן פָּנִים מִכָּל צַד, מָסָךְ אַחַר מָסָךְ, קוֹל אַחֵר קוֹל, וְכֻלָּם אוֹמְרִים לָהּ בִּנְעִימוּת רַבָּה: כָּאן, הַבִּיטִי כָּאן, כָּאן תִּמְצְאִי אֶת עַצְמֵךְ. וְאֵינָהּ יוֹדַעַת, אוֹתָהּ בַּת תֵּשַׁע, שֶׁאֵין אֵלֶּה מַרְאוֹת כְּלָל אֶלָּא חַלּוֹנוֹת רַאֲוָה, וּמָה שֶׁנִּרְאֶה לָהּ כְּפָנֶיהָ שֶׁלָּהּ הוּא בְּקֹשִׁי בָּבוּאָה עַל גַּבֵּי זְכוּכִית שֶׁמֵּאֲחוֹרֶיהָ עוֹמֶדֶת סְחוֹרָה.

וְזֶה הַדָּבָר שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁם, בְּשֶׁקֶט, בְּלִי צְעָקָה וּבְלִי דִּמְעָה וּבְלִי שֶׁאִמָּהּ תֵּדַע: לוֹמֶדֶת הַיַּלְדָּה, בְּתוֹךְ אוֹתָהּ שָׁנָה, שֶׁהִיא נִרְאֵית טוֹב יוֹתֵר בְּחַלּוֹן מְסֻיָּם וּפָחוֹת טוֹב בְּחַלּוֹן אַחֵר. וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ, הִיא מַתְחִילָה לַעֲמֹד תָּמִיד לִפְנֵי אוֹתוֹ הַחַלּוֹן. וְכֵיוָן שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת שָׁם, נַעֲשׂוֹת פָּנֶיהָ כְּפִי שֶׁהַחַלּוֹן אוֹהֵב. וְכֵיוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ, שׁוּב אֵינָהּ זוֹכֶרֶת אֵילוּ פָּנִים הָיוּ לָהּ קֹדֶם.

וּמֵעוֹלָם לֹא הִכְרִיחַ אוֹתָהּ אִישׁ. זֶה כָּל הַצַּעַר שֶׁבַּדָּבָר. אִישׁ לֹא אָמַר לָהּ מִלָּה קָשָׁה, וְאִישׁ לֹא מָנַע מִמֶּנָּה כְּלוּם — אַךְ שָׁאֲלוּ אוֹתָהּ, אֶלֶף פְּעָמִים בְּיוֹם, בְּקוֹל נָעִים וְרַךְ: אַתְּ בְּסֵדֶר? יָפֶה לָךְ כָּכָה? מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַיִךְ? עַד שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בְּקִיאָה גְּדוֹלָה בִּשְׁאֵלָה מָה מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי הָעוֹמְדִים, וְלֹא נִשְׁאֲלָה מִיָּמֶיהָ שְׁאֵלָה אַחַת פְּשׁוּטָה: וּלְךָ, מָה יֵשׁ לְךָ שָׁם בִּפְנִים.

אָמְרָה לִי: הָיִיתִי צוֹעֶקֶת לָהֶן, תַּתְחִילוּ לְהַקְשִׁיב לְעַצְמְכֶן. רַק לְעַצְמְכֶן. וְלֹא לַקּוֹלוֹת שֶׁבַּחוּץ.

וְאָמְרָה זֹאת בְּקוֹל נָמוּךְ מְאוֹד, כְּדֶרֶךְ אָדָם הַצּוֹעֵק בַּחֲלוֹם, שֶׁהַחֲלוֹם נוֹתֵן לוֹ אֶת הַצְּעָקָה וְאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ אֶת הַקּוֹל.

וַאֲנִי יוֹשֵׁב מוּלָהּ וּמְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹן שֶׁאֵינִי מוֹסֵר לָהּ: מִי שֶׁיּוֹדַעַת בְּדִיּוּק כָּזֶה מֶה הָיָה צָרִיךְ לְהֵאָמֵר לְיַלְדָּה בַּת תֵּשַׁע, וּבְאֵיזוֹ שָׁעָה, וּבְאֵיזֶה קוֹל — אֵינָהּ יוֹדַעַת זֹאת מְסַפְּרִים. יֵשׁ לָהּ שֵׁם כְּתֹבֶת. וְהִיא עוֹמֶדֶת עַד הַיּוֹם בָּרְחוֹב הַהוּא, בַּת תֵּשַׁע, מוּל אוֹתוֹ חַלּוֹן רַאֲוָה, וּמַמְתִּינָה שֶׁיַּעֲבֹר שָׁם מִישֶׁהוּ וְיֹאמַר לָהּ סוֹף סוֹף: אֲנִי לֹא בָּא בִּשְׁבִיל הַשִּׂמְלָה. בָּאתִי בִּשְׁבִילְךָ.

וְכָל אוֹתָם הַמְּפֻקְפָּקִים שֶׁנִּדְבְּקָה בָּהֶם כָּל יָמֶיהָ, וְכָל אוּלַם הָאוֹרוֹת וְהַתִּזְמֹרֶת שֶׁאֵין יוֹדְעִים מִי הִזְמִינָם — כָּל אֵלֶּה, לְפִי חֶשְׁבּוֹנִי, אֵינָם אֶלָּא נִסְיוֹנוֹת חוֹזְרִים וְנִשְׁנִים לְהַעֲבִיר אֶת אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּאוֹתוֹ הָרְחוֹב.

וְלֹא אָמַרְתִּי לָהּ מִזֶּה כְּלוּם. אֵין אוֹמְרִים דָּבָר כָּזֶה לְאִשָּׁה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בַּדֶּלֶת וּמַחְזִיקָה בַּמַּפְתְּחוֹת.