זוגיות בין השורות

הָעֶרֶב, לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ.

בּוֹאָם: נִכְנְסָה רִאשׁוֹנָה, וּבְיָדָהּ שַׂקִּית, וּבְשַׂקִּית קֻפְסָה, וּבַקֻּפְסָה אֹכֶל שֶׁהֵכִינָה לוֹ — שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לֶאֱכֹל קֹדֶם הַפְּגִישָׁה. הִנִּיחָה אוֹתָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁלְּפָנֶיהָ כְּמִי שֶׁמַּנִּיחַ מִסְמָךְ, וְלֹא נָגְעָה בָּהּ עוֹד. וְכָל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁדִּבַּרְנוּ עָמְדָה הַקֻּפְסָה בֵּינֵינוּ וְהֶבְלָהּ מְעַט אֶת הַזְּכוּכִית מִבִּפְנִים. רָשַׁמְתִּי לִי אוֹתָהּ וְלֹא אָמַרְתִּי עָלֶיהָ כְּלוּם.

וְזֶה סִפּוּרָם, כְּפִי שֶׁהוּא נִמְסָר בְּגָלוּי:

הוּא הָיָה יָתוֹם. הִתְגַּלְגֵּל בֵּין מוֹסְדוֹת, מִבַּיִת לְבַיִת וּמֵחָצֵר לְחָצֵר, כְּדֶרֶךְ יֶלֶד שֶׁאֵין לוֹ מִי שֶׁיָּבוֹא לְאָסְפוֹ בָּעֶרֶב. וְכֵיוָן שֶׁבָּאָה הִיא וְרָאֲתָה אוֹתוֹ — מִיָּד קָפְצָה. לֹא שָׁקְלָה וְלֹא בָּדְקָה וְלֹא שָׁאֲלָה עֵצָה. קָפְצָה כְּאָדָם הַקּוֹפֵץ לַמַּיִם כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה טוֹבֵעַ, שֶׁאֵין הוּא מְחַשֵּׁב אוֹתָהּ שָׁעָה כַּמָּה עֲמֻקִּים הֵם.

וְקָפְצָה כְּדֵי לְהָגֵן עָלָיו, וּכְדֵי לַעֲשׂוֹת לוֹ יַלְדוּת חֲדָשָׁה וְלַעֲשׂוֹת זֹאת בְּהַרְבֵּה אַהֲבָה. וְכָךְ הִיא עוֹשָׂה מֵאָז וְעַד הַיּוֹם: מַאֲכִילָה, מְכַסָּה, שׁוֹמֶרֶת שֶׁיִּישַׁן, זוֹכֶרֶת מָה הוּא אוֹהֵב וּמָה אֵינוֹ אוֹהֵב, מְסַדֶּרֶת אֶת הָעוֹלָם סְבִיבוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּסַדְּרִים חֶדֶר לַיֶּלֶד שֶׁהִגִּיעַ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה. וּבָזֶה אֵין בָּהּ שֶׁמֶץ שֶׁל זִיּוּף. אִשָּׁה זוֹ אוֹהֶבֶת בֶּאֱמֶת, וְאַהֲבָתָהּ גְּדוֹלָה מְאוֹד.

וּלְפִי שֶׁאַהֲבָתָהּ גְּדוֹלָה — אַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה, וְהִיא לֹא רָאֲתָה.

לֹא רָאֲתָה אֶת הַצַּד הָאָפֵל.

שֶׁיֵּשׁ בַּעֲסָקָיו כָּל מִינֵי אֵלֵמֶנְטִים שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִים בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר. וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֶת פִּרְטֵיהֶם וְאַף אֵינִי מְבַקֵּשׁ לְדַעְתָּם, שֶׁאֵין זֶה מִקְצוֹעִי וְאֵין זֶה תַּפְקִידִי — אֲבָל אֶת רֵיחָם אֲנִי מַכִּיר. רֵיחַ יֵשׁ לְדַבֵּר, וְעוֹלֶה מִן הַחֶדֶר, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹכוֹ וְאֵינָהּ מְרִיחָה כְּלוּם, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁחוּשֶׁיהָ קֵהִים. אַדְּרַבָּה, חוּשֶׁיהָ דַּקִּים מְאוֹד. אֶלָּא שֶׁכָּל חוּשֶׁיהָ הֻפְנוּ לְצַד אֶחָד: הִיא מְרִיחָה אִם הוּא עָיֵף, וְאִם לֹא אָכַל, וְאִם הַלַּיְלָה לֹא יָשַׁן, וְאִם מַשֶּׁהוּ כּוֹאֵב לוֹ וְאֵינוֹ אוֹמֵר. אֶת כָּל אֵלּוּ הִיא יוֹדַעַת מִבַּעַד לַקִּיר. וְרַק דָּבָר אֶחָד אֵינָהּ מְרִיחָה, וְהוּא הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהוּא נוֹשֵׂא עָלָיו תָּמִיד.

וּמָה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, וְאֵינִי אוֹמֵר:

טוֹב לוֹ לִהְיוֹת בִּשְׁנֵי כּוֹבָעִים.

יֶלֶד טוֹב בַּבַּיִת, וְיֶלֶד רַע בָּעֲסָקִים. וְאַל יִטְעֶה הַקּוֹרֵא בְּמַחְבֶּרֶת זוֹ — אֵין הוּא מְפֻצָּל וְאֵין הוּא סוֹבֵל מִזֶּה כָּל הַיּוֹם. יֶשְׁנָן שָׁעוֹת שֶׁל הִתְלַבְּטוּת, וְאֵינָן מְרֻבּוֹת; וּמִיָּד לְאַחֲרֵיהֶן הוּא נוֹחַ לוֹ בָּזֶה וְנוֹחַ לוֹ בָּזֶה. אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי כּוֹבָעִים עַל הַקּוֹלָב אֵינוֹ חוֹלֶה. אָדָם כָּזֶה נֶהֱנֶה.

וְזֶהוּ הַדָּבָר שֶׁיָּרַדְתִּי לְסוֹפוֹ :

הַמָּקוֹם הָרַע אֶצְלוֹ הוּא מָקוֹם אִינְטִימִי.

שְׂפַת הָרְחוֹב שֶׁהוּא מַכִּיר מִשָּׁם, מִקֹּדֶם, מֵאוֹתָן חֲצֵרוֹת וּמוֹסָדוֹת. שָׁם לָמַד אֶת הַמִּלִּים הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם, וְשָׁם נוֹדַע לוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא שָׁוֶה מַשֶּׁהוּ, וְשָׁם הָיוּ לוֹ אֲנָשִׁים שֶׁהֵבִינוּ אוֹתוֹ בַּמַּחֲצִית מִלָּה בְּלִי שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַסְבִּיר אֶת עַצְמוֹ וּבְלִי שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת טוֹב. וְזֶה מָה שֶׁנִּקְרָא אִינְטִימִיּוּת אֵצֶל אָדָם כָּזֶה: מָקוֹם שֶׁאֵין צָרִיךְ בּוֹ לְהִתְאַמֵּץ לִהְיוֹת רָאוּי.

וְקָשֶׁה לוֹ לְהִפָּרֵד מִשָּׁם. וּמִי שֶׁסָּבוּר שֶׁאָדָם נִפְרָד מִכָּךְ בִּשְׁבִיל אִשָּׁה טוֹבָה — לֹא רָאָה מִיָּמָיו יֶלֶד שֶׁגָּדַל בֶּחָצֵר.

וְכֵיוָן שֶׁכָּךְ, נִמְצָא שֶׁכָּל הָאִינְטִימִיּוּת שֶׁלּוֹ נִשְׁפֶּכֶת שָׁם, בַּחוּץ, בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם, בְּשִׂיחוֹת שֶׁאֵין לָהֶן עֵדִים. וּמָה שֶׁמַּגִּיעַ הַבַּיְתָה בָּעֶרֶב — מַגִּיעַ כְּבָר רֵיק. לֹא רַע, חָלִילָה: מַגִּיעַ נָעִים, מַגִּיעַ מְנֻמָּס, מַגִּיעַ אֲסִיר תּוֹדָה, מַגִּיעַ יֶלֶד טוֹב שֶׁאוֹכֵל אֶת מָה שֶׁהֵכִינָה לוֹ וּמוֹדֶה לָהּ. וְזֶהוּ בְּדִיּוּק הֶחָסֵר, וּלְפִיכָךְ אֵין לָהּ שֵׁם לָתֵת לוֹ.

וּלְפִיכָךְ הִיא אוֹמֶרֶת מָה שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת, וְהִיא צוֹדֶקֶת בְּכָל מִלָּה וְאֵינָהּ יוֹדַעַת בְּמָה הִיא צוֹדֶקֶת.

אוֹמֶרֶת: הוּא לֹא מְדַבֵּר אִתִּי מַסְפִּיק.

וְאוֹמֶרֶת: אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁהוּא לֹא שָׁלֵם אִתִּי, וְאֵינִי יוֹדַעַת מָה זֶה.

וְהִבִּיטָה בִּי בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרָה זֹאת מַבָּט שֶׁל אָדָם הַמְּבַקֵּשׁ שֶׁיְּאַשְּׁרוּ לוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִדַּעְתּוֹ. שֶׁהֲרֵי הַכֹּל טוֹב, וְהוּא נֶאֱמָן לָהּ, וְאוֹהֵב אוֹתָהּ, וּמֵבִיא, וְדוֹאֵג, וְאֵינוֹ מֵרִים קוֹל. וְאִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ עַל מָה לְהִתְלוֹנֵן וְהִיא מִתְלוֹנֶנֶת — סוֹף שֶׁהִיא מַאֲשִׁימָה אֶת עַצְמָהּ. אָמְרָה לִי, בַּחֲצִי בְּדִיחָה: אוּלַי אֲנִי פָּשׁוּט אִשָּׁה שֶׁצְּרִיכָה יוֹתֵר מִדַּי.

וְכָאן יָשַׁבְתִּי וְלֹא אָמַרְתִּי דָּבָר, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הַשְּׁתִיקָה הַזֹּאת הָיְתָה מִקְצוֹעַ אוֹ פַּחְדָנוּת.

שֶׁהָאִינְטוּאִיצְיָה שֶׁלָּהּ עוֹבֶדֶת בִּשְׁלֵמוּת. הִיא קוֹלֶטֶת נָכוֹן, מְדַיֶּקֶת בַּכִּוּוּן, מַצְבִּיעָה עַל הַחֶדֶר הַנָּכוֹן — וְאֵין לָהּ מַפְתֵּחַ. וּכְשֶׁאֵין מִפְתַּח, מְפָרֵשׁ אָדָם אֶת הַמַּנְעוּל כְּאִלּוּ הוּא בּוֹ עַצְמוֹ.

וְאוֹתוֹ הַחִיּוּךְ.

זֶה שֶׁקָּרָה בַּסּוֹף, כְּשֶׁעָבַרְתִּי בִּשְׁאֵלָה שְׁלִישִׁית קָרוֹב מִדַּי,

זֶה שֶׁקָּרָה בַּסּוֹף, כְּשֶׁעָבַרְתִּי בִּשְׁאֵלָה שְׁלִישִׁית קָרוֹב מִדַּי, וּמִיָּד פָנִיתִי לָעִנְיָן אַחֵר. הוּא הֵבִין. הֵבִין שֶׁהֵבַנְתִּי, וְיָדַע שֶׁנָּסֹגְתִּי מֵרְצוֹנִי.

וְלֹא נִבְהַל, וְלֹא הִסְמִיק, וְלֹא הִתְכַּוֵּץ. חִיֵּךְ אֵלַי חִיּוּךְ קָטָן מְאוֹד, שֶׁאָרְכּוֹ כַּחֲצִי נְשִׁימָה, וְאִישׁ בָּעוֹלָם לֹא הָיָה מַבְחִין בּוֹ מִלְּבַדִּי. וְלֹא הָיָה בּוֹ חֻצְפָּה, וְלֹא הָיָה בּוֹ אִיּוּם, וְהָיָה בּוֹ דָּבָר גָּרוּעַ מִשְּׁנֵיהֶם: הָיָה בּוֹ חֹם. חִיּוּךְ שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים לְיַד אוֹתָהּ מְדוּרָה, שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם מָה לוֹמַר, שֶׁהַכֹּל כְּבָר יָדוּעַ.

חִיּוּךְ שֶׁאוֹמֵר: שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים, וְאַתָּה לֹא תְּסַפֵּר לָהּ.

וַאֲנִי, שֶׁאֵינִי שׁוֹפֵט אֶלָּא מְתַרְגֵּם, קִבַּלְתִּי בְּאוֹתוֹ רֶגַע מַתָּנָה שֶׁלֹּא בִּקַּשְׁתִּי. הוּא לֹא קָנָה אוֹתִי בְּכֶסֶף וְלֹא בְּהַבְטָחָה. הוּא עָשָׂה דָּבָר פָּשׁוּט הַרְבֵּה יוֹתֵר — צֵרֵף אוֹתִי. הִכְנִיס אוֹתִי, בְּחִיּוּךְ אֶחָד, אֶל תּוֹךְ אוֹתוֹ חֶדֶר אִינְטִימִי שֶׁלּוֹ, מָקוֹם שֶׁהִיא מֵעוֹלָם לֹא הֻזְמְנָה אֵלָיו. וּמֵאוֹתָהּ שְׁנִיָּה יֵשׁ לָהּ בַּעַל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סוֹד, וְיֵשׁ לָהּ מְטַפֵּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹתוֹ הַסּוֹד, וְאֵין לָהּ כְּלוּם.

וּכְשֶׁקָּמוּ לָלֶכֶת, הֶחְזִירָה לוֹ אֶת הַקֻּפְסָה לַתִּיק וְאָמְרָה שֶׁיֹּאכַל בָּרֶכֶב.

הַהִתְלַבְּטוּת שֶׁלִּי, בִּכְתָב, כְּדֵי שֶׁאֶרְאֶה אוֹתָהּ בָּעֵינַיִם:

אִם אֶפְתַּח אֶת הַדָּבָר בֵּינֵיהֶם — הוּא יִתְגַּנֶּה עָלֶיהָ בַּנְּקֻדָּה הַזֹּאת. וְזֶה יִהְיֶה הָרֶגַע שֶׁבּוֹ הַיֶּלֶד שֶׁהִיא הִצִּילָה, שֶׁהֶאֱכִילָה, שֶׁבָּנְתָה לוֹ יַלְדוּת חֲדָשָׁה — יַעֲמֹד לְפָנֶיהָ כְּשֶׁעַל פָּנָיו הַפָּנִים הָאֲחֵרוֹת. וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ אִם אַהֲבָה כָּזֹאת סוֹבֶלֶת מַרְאֶה כָּזֶה. יֵשׁ אֲהָבוֹת הַנִּשְׁבָּרוֹת בְּדִיּוּק שָׁם.

וְאִם לֹא אֶפְתַּח — נִמְצֵאתִי שׁוֹמֵר עַל הַשֶּׁקֶט שֶׁל הָאוּלָם, וּמַנִּיחַ לָהּ לְהַמְשִׁיךְ וּלְחַפֵּשׂ אֵצֶל עַצְמָהּ אֶת הַפְּגָם, וּלְהַמְשִׁיךְ וְלוֹמַר "אוּלַי אֲנִי צְרִיכָה יוֹתֵר מִדַּי", וּלְהַמְשִׁיךְ וּלְהַאֲכִיל חֲצִי אָדָם מָנוֹת שְׁלֵמוֹת וְלִתְמֹהַּ לָמָּה אֵינוֹ שָׂבֵעַ. וְנִמְצָא שֶׁהַחֹסֶר שֶׁלָּהּ, שֶׁאֵין לָהּ לוֹ שֵׁם — אֲנִי אֶחָד מִשְּׁנֵי הָאֲנָשִׁים שֶׁיּוֹדְעִים אֶת שְׁמוֹ, וְאֵינִי אוֹמֵר.

שְׁנֵי הַכִּוּוּנִים גּוֹבִים מְחִיר; אֲנִי רַק בּוֹחֵר אֶת הַמַּטְבֵּעַ. וְכָאן, בַּפַּעַם הַזֹּאת, אֵינִי יָכוֹל לוֹמַר שֶׁהַמַּטְבֵּעַ שֶׁלִּי.

מָה שֶׁאֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, וְאֵינִי צָרִיךְ רְשׁוּת מֵאִישׁ:

לֹא לָגַעַת בַּעֲסָקָיו. לָגַעַת בֶּחָצֵר.

לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְסַפֵּר לָהּ — לֹא לִי — דָּבָר אֶחָד קָטָן מִן הַיָּמִים הַהֵם. לֹא סִפּוּר שֶׁל יַתְמוּת וְלֹא הַצָּגָה שֶׁל כְּאֵב; דַּוְקָא דָּבָר טוֹב. מִי הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵבִין אוֹתוֹ בַּמַּחֲצִית מִלָּה. אֵיךְ דִּבְּרוּ שָׁם. בְּמָה הָיָה טוֹב.

שֶׁאִם יִכָּנֵס מְעַט מִן הַחֹם הַהוּא אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת — יִהְיֶה לָהּ סוֹף סוֹף בְּמָה לָגַעַת, וְתַרְגִּישׁ שֶׁהוּא נַעֲשָׂה שָׁלֵם עִמָּהּ, וְלֹא תֵּדַע כַּמָּה הִרְוִיחָה. וְאִם יְסָרֵב — הֲרֵי גַּם הַסֵּרוּב עַצְמוֹ נֶאֱמַר בַּחֶדֶר, בְּפָנֶיהָ, וְהִיא תִּרְאֶה בְּמוֹ עֵינֶיהָ שֶׁיֵּשׁ דֶּלֶת וְשֶׁהִיא סְגוּרָה. וְאִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה דֶּלֶת סְגוּרָה שׁוּב אֵינָהּ מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַפְּגָם בְּעַצְמָהּ

וּמָה שֶׁעָשִׂיתִי בְּסוֹפָהּ שֶׁל הַפְּגִישָׁה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם יָפֶה עָשִׂיתִי:

לֹא נָגַעְתִּי בַּעֲסָקָיו וְלֹא רָמַזְתִּי עֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁלַחְתִּי בָּהֶם אֶצְבַּע. הִנַּחְתִּי אֶת עֵטִי, וּפָנִיתִי אֵלָיו, וְדִבַּרְתִּי אֵלָיו גְּלוּיוֹת, כְּאָדָם אֶל אָדָם, בְּלִי אוֹתָהּ חָכְמָה שֶׁל חֲדָרִים שֶׁאָנוּ מִתְעַטְּפִים בָּהּ.

אָמַרְתִּי לוֹ: אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ דָּבָר אֶחָד, וְאֵינִי מְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ בְּעָרְמָה. אֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּסַפֵּר לִי כְּלוּם. אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּסַפֵּר לָהּ.

אָמַרְתִּי: סַפֵּר לָהּ סִפּוּר אֶחָד. אֶחָד בִּלְבַד וְלֹא יוֹתֵר. סִפּוּר עַל דָּבָר לֹא טוֹב שֶׁעָשִׂיתָ בִּהְיוֹתְךָ יֶלֶד.

וְהוֹסַפְתִּי מִיָּד, קֹדֶם שֶׁהִסְפִּיק לַעֲשׂוֹת בְּפָנָיו אֶת מָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בָּהֶן: לֹא דָּבָר שֶׁחָל עָלָיו הַחֹק. אַל תָּבִיא לִי חֶשְׁבּוֹנוֹת. דָּבָר קָטָן וְכָעוּר, מִן הַדְּבָרִים שֶׁיֶּלֶד עוֹשֶׂה בֶּחָצֵר וְאִישׁ אֵינוֹ רוֹאֶה, וְאַתָּה זוֹכֵר אוֹתוֹ עַד הַיּוֹם וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ לָמָּה אַתָּה זוֹכֵר אוֹתוֹ. דָּבָר שֶׁאַתָּה מְשַׁעֵר — אַתָּה, וְלֹא אֲנִי — שֶׁאִלּוּ שָׁמְעָה אוֹתוֹ הָיְתָה מִתְבַּיֶּשֶׁת בְּךָ מְעַט.

אָמַרְתִּי: מְעַט. אֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּשְׁלִיךְ אֶת עַצְמְךָ לְפָנֶיהָ.

וְהִנֵּה כֵּיוָן שֶׁאָמַרְתִּי, נַעֲשָׂה בַּחֶדֶר אוֹתוֹ שָׁקֵט שֶׁאֵין בּוֹ רִשְׁרוּשׁ. וְאַף הִיא הִפְסִיקָה לָזוּז בְּכִסְּאָהּ, שֶׁכֵּן הִיא, בְּחָכְמַת גּוּפָהּ, הֵבִינָה קֹדֶם שֶׁהֵבִינָה בְּרֹאשָׁהּ שֶׁנִּפְתַּח כָּאן מַשֶּׁהוּ.

וְהוּא הִבִּיט בִּי, וְלֹא הָיָה בּוֹ עוֹד אוֹתוֹ חִיּוּךְ שֶׁל שְׁנֵי הָעוֹמְדִים לְיַד הַמְּדוּרָה. פַּעַם רִאשׁוֹנָה בְּכָל הַפְּגִישָׁה רָאִיתִי אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שְׁנֵי כּוֹבָעִים בַּיָּד, אֶלָּא אֶחָד, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן לְהַנִּיחוֹ.

וְשָׁאַל אוֹתִי: לָמָּה זֶה.

וְאָמַרְתִּי לוֹ אֶת הָאֱמֶת, שֶׁאֵין לִי סְחוֹרָה אַחֶרֶת: כֵּיוָן שֶׁכָּל יָמֶיהָ הִיא אוֹהֶבֶת יֶלֶד אֶחָד שֶׁאֵין לוֹ פְּגָם. וְיֶלֶד שֶׁאֵין לוֹ פְּגָם אֵינוֹ יֶלֶד — הוּא תְּמוּנָה.

וְאַתָּה יוֹדֵעַ.

אָמַרְתִּי: אֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּפְתַּח לָהּ אֶת הַבַּיִת. אֲנִי מְבַקֵּשׁ סֶדֶק אֶחָד קָטָן.

וְכָךְ אָמַרְתִּי לוֹ, וְאַל אֶשְׁכַּח אֶת הַדִּמּוּי הַזֶּה שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל לְפִי מֵאֵלָיו, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן בָּא: קִיר שֶׁנִּבְנָה וְאֵין בּוֹ סֶדֶק — נִרְאֶה חָזָק מִכֻּלָּם, וְאֵין בּוֹ נְשִׁימָה, וְכָל הָרְטִיבוּת נֶעֱצֶרֶת מִבִּפְנִים וְהוּא מִתְפּוֹרֵר מִן הַצַּד שֶׁאֵין רוֹאִים. וְאִלּוּ קִיר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֶדֶק דַּק אֶחָד — נִכְנַס בּוֹ מְעַט אֲוִיר, וְהַבַּיִת נוֹשֵׁם, וְלֹא עוֹד: הַסֶּדֶק הוּא הַמָּקוֹם הַיָּחִיד שֶׁדַּרְכּוֹ יָכוֹל הַדַּיָּר לְהַבִּיט הַחוּצָה בְּלִי לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת.

וּמָה שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהַשִּׂיג בָּזֶה, לְעַצְמִי אֲנִי רָשְׁמוֹ:

שֶׁהִיא תִּרְאֶה פַּעַם אַחַת פָּנִים אֲחֵרוֹת שֶׁלּוֹ — קְטַנּוֹת, שֶׁנִּבְחֲרוּ בְּיָדָיו, בְּגֹדֶל שֶׁהוּא יָכוֹל לְשֵׂאתוֹ — וְלֹא תָּמוּת מִזֶּה. וּמִשָּׁעָה שֶׁלֹּא מֵתָה מִזֶּה, יֵדַע הוּא, בִּבְשָׂרוֹ וְלֹא בְּאָזְנָיו, שֶׁאֶפְשָׁר לִהְיוֹת מְכֹעָר לְפָנֶיהָ וּלְהִשָּׁאֵר אָהוּב. וְזֶהוּ כָּל הַדָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מִיָּמָיו, לֹא בֶּחָצֵר וְלֹא בְּמוֹסָד וְלֹא בְּשׁוּם מִטָּה שֶׁיָּשֵׁן בָּהּ: שֶׁיִּרְאוּ אֶת הָרַע שֶׁבּוֹ וְלֹא יִשְׁלְחוּ אוֹתוֹ לְמָקוֹם אַחֵר.

וְשֶׁהִיא, מִצִּדָּהּ, תִּפְגֹּשׁ סוֹף סוֹף מָקוֹם אֶחָד בְּתוֹכוֹ שֶׁאֵינוֹ זָקוּק לָהּ. וְזֶה יִכְאַב לָהּ. וּמִן הַכְּאֵב הַזֶּה מַתְחִילָה אִינְטִימִיּוּת, שֶׁאֵין אִינְטִימִיּוּת בֵּין מַצִּילָה לְנִצּוּל — יֵשׁ שָׁם רַק חוֹב.

וַאֲשֶׁר לַצַּד הָאָפֵל שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר בּוֹ: לֹא עֲסָקָיו הֵם שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִפְתֹּחַ, וְלֹא בֵּית דִּין אֲנִי. אֶלָּא שֶׁאָדָם הַיּוֹדֵעַ לוֹמַר בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ "עָשִׂיתִי דָּבָר כָּעוּר וְהִתְבַּיַּשְׁתִּי" — כְּבָר הִנִּיחַ יְסוֹד קָטָן לָרִצְפָּה שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה לַעֲמֹד עָלֶיהָ יוֹם אֶחָד גַּם עִם הַדְּבָרִים הַכְּבֵדִים. וּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לוֹמַר אֶת הַקָּטָן, לְעוֹלָם לֹא יֹאמַר אֶת הַגָּדוֹל, וְכָל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁאֶשְׁאַל אוֹתוֹ בָּעִנְיָן הַגָּדוֹל לֹא יַעֲלוּ בְּיָדִי אֶלָּא חִיּוּךְ.

שִׁעוּרֵי בַּיִת:

לוֹ — סִפּוּר אֶחָד, הַשָּׁבוּעַ, בַּבַּיִת, לֹא כָּאן. לֹא בְּעֶרֶב שֶׁל חַג וְלֹא בְּשָׁעָה שֶׁל רִיב. וְלוֹמַר אוֹתוֹ עַד סוֹפוֹ, וְלֹא לִצְחֹק בָּאֶמְצַע.

לָהּ — שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים אָמַרְתִּי לָהּ וּבִקַּשְׁתִּי שֶׁתַּחֲזֹר עֲלֵיהֶם אַחֲרַי, וְאַף חָזְרָה: לֹא לְרַחֵם. לֹא לְתַקֵּן. וְלֹא לוֹמַר לוֹ "אֲבָל הָיִיתָ יֶלֶד". אָמַרְתִּי לָהּ: אַתְּ מֻמְחִית גְּדוֹלָה בִּלְהַמְתִּיק. הַפַּעַם אַל תַּמְתִּיקִי. אִם יַעֲלֶה בָּךְ הָרָצוֹן לְחַבֵּק אוֹתוֹ בָּאֶמְצַע — הִשָּׁאֲרִי בִּמְקוֹמֵךְ וְהַקְשִׁיבִי עַד הַסּוֹף. חִבּוּק בָּאֶמְצַע הוּא הַדֶּרֶךְ הַיָּפָה בְּיוֹתֵר לוֹמַר לָאָדָם "דַּי, אֲנִי לֹא רוֹצָה לִשְׁמֹעַ".

פְּרוֹגְנוֹזָה: יֵשׁ בּוֹ רָצוֹן. רָאִיתִי אוֹתוֹ בַּשְּׁנִיָּה שֶׁבָּהּ שָׁאַל "לָמָּה זֶה", שֶׁשָּׁאַל בִּרְצִינוּת וְלֹא בַּעֲרֵמָה. אִם יָבִיא סִפּוּר אֲמִתִּי — יֵשׁ כָּאן בַּיִת. אִם יָבִיא סִפּוּר מְגוֹנֵן וּמְצֻחְצָח, מֵאֵלֶּה שֶׁמְּסַפְּרִים בָּרַאֲיוֹנוֹת — יֵדַע שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ, וְאֶשְׁתֹּק, וְנַתְחִיל מִן הַהַתְחָלָה.

וּכְשֶׁקָּמוּ לָלֶכֶת הֶחְזִירָה לוֹ אֶת הַקֻּפְסָה אֶל הַתִּיק, כְּדַרְכָּהּ, וְאָמְרָה שֶׁיֹּאכַל בָּרֶכֶב.

וּבְדֶלֶת עָצַר וְהֶחְזִיר אֶת רֹאשׁוֹ וְאָמַר לִי, בַּחֲצִי קוֹל: יֵשׁ לִי כַּמָּה כָּאֵלֶּה.

אָמַרְתִּי: אֶחָד.

וְיָצָא.